זוכרים?:

זוכרים את האלבומים הישנים של פעם? אלו עבי הכרס, עם הכריכות הצבעוניות והדפים בצבע חום ישן נושן? אלו עם התאים בהם נכנסת כל תמונה ותמונה ואמא מוציאה בכל הזדמנות אפשרית, מסירה את האבק, שולפת תמונה שבגבה כתוב התאריך, בתוספת ציון האירוע שלשמו צולמה? דנה, יום הולדת חמש, 1981, גן ריקי. מי לא זוכר, והאמת גם מי לא מתגעגע, אבל גם היום החוויה המשפחתית של התבוננות על אלבום תמונות קיימת ומספקת את אותו ריגוש נוסטלגי משמח.

 

יש דברים שלא משתנים:

אז נכון שהקדמה ונכון שההתפתחויות והמודרנה והמחשוב והדיגיטליה, אבל הלב האנושי החם עדיין זקוק לאותה מזכרת מרגשת מהחגיגות המשותפות בחיק המשפחה, מהטיול הארוך רווי החוויות באוסטרליה או בהודו אחרי הצבא, מהלידה והברית והבר מצווה והחתונה, מזכרת שאפשר יהיה לדפדף בה מדי פעם ולזכור איך היינו וכמה טוב וכיף היה. מזכרת שכזאת, לא חשוב איזו צורה תלבש, תמיד תישאר אותו אלבום תמונות.

 

חוויה חדשה:

אז הבנתם נכון, החוויה של עלעול בדפי אלבום תמונות, או יותר נכון אופן יצירתו והרכבתו, כמו גם שיטות פיתוח התמונות, השתנו כליל ממה שהיה נהוג בעבר. היום המצלמות משוכללות הרבה יותר והן רובן ככולן דיגיטאליות, כאשר מצלמה עם פילם רגיל נחשבת כבר לפריט אספנות לחובבי אמנות. המצלמות היום תופסות תנועה וצבע באופן מדויק והיכולות הטכנולוגיות שלהן גבוהות.

 

בנוסף לפעולת הצילום עצמה שהשתנתה, השתנה גם הליך פיתוח התמונות. היום אין צורך להכניס את הפילם, להוציא את הפילם, תוך דאגה מתמדת שלא יישרף וכמובן אין צורך ללכת לחנות פיתוח התמונות ולהמתין כשבוע עד שיהיו מוכנות. הפרוצדורה היום ליצירת אלבום תמונות, נעשית באינטרנט ועל ידי תוכנות מיוחדות והאלבומים האישיים או המשפחתיים הם דיגיטליים ומקוונים.

 

אותו הדבר רק יותר טוב:

אז אמנם החוויה היא אחרת והרבה יותר טכנולוגית ונעשית ברשת, בעזרת נותני שירות או באופן עצמאי במחשב, אך התוצאה היא עדיין אותה התוצאה. אלבום תמונות. רק משודרג ומעוצב מעט יותר ובצורת ספר, כבר לא עם התאים המציקים שנקרעים והתמונות הדהויות, אך הזיכרונות עדיין אצורים בו והוא עדיין סיבה להתקבצות בני המשפחה או החברים יחד.

0 (700×197)